פסק-דין בתיק ה"פ 52448-01-12

בהמרצת פתיחה זו התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשת זכאית לתבוע את המשיב 2 אישית, במסגרת הליך הבוררות המתנהל בין המבקשת לבין המשיבה 1.

הבוררות מתנהלת בפני כב' הבוררת, עו"ד גליה זלצר - ליפשיץ. מהחלטת כב' הבוררת מיום 17.1.12, ובהמשך לפרוטוקול הדיון שבפניה מאותו יום, עולה, כי, הבוררות מעוכבת עד אשר תוכרע שאלת כפיפותו של מר אלפסי להליך. מכאן הצורך בהכרעה מהירה ותמציתית, ובהתאם ינתנו גם נימוקיה, בקיצור האומר.

הצדדים הסכימו, וטוב שכך, כי ההכרעה תינתן על סמך החומר הכתוב שהונח בפני. בהחלט די בו לקבלת החלטה מושכלת בתיק, ואין צורך בחקירות מצהירים.

בין הצדדים קיים הסכם בכתב, מיום 16.2.11 (להלן: "ההסכם"), שעניינו מכירת מחצית פעילותה של התובעת לחברה המשיבה 1, כאשר מדובר בעסק של שירותי מוקד והתקנת מערכות ושמירה.

המשיב 2, מר משה אלפסי, הוא מנהל בחברה המשיבה 1, אולם, המניות מוחזקות על ידי  בנותיו.

המשיב 2 אינו חתום אישית על ההסכם, ואין הוא מופיע בכותרת כאחד הצדדים המתקשרים, ולמרות זאת, ומטעמים שיפורטו, טוענת המבקשת שמשיב 2, שהוא ה"מוציא ומביא" מטעם החברה, והרוח החיה מאחורי פעילותה, ראוי להיות מוכרז ככפוף גם הוא לתניית הבוררות המפורטת בסעיף 8 של ההסכם.

סעיף 8 הנ"ל, קובע,כי חתימת ההסכם כמוה כחתימה על הסכם בוררות, ויחולו הוראות חוק הבוררות תשכ"ח - 1968, וכי "כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה, בכל דבר ועניין, הקשור לביצועו או פירושו של הסכם זה, תובא להכרעתו של בורר דן יחיד שזהותו תוסכם בין הצדדים...".

המבקשת העלתה שורה של טענות כלפי שני המשיבים. אין מחלוקת שדינם של הטענות שהן במישור שבין שתי החברות, להתלבן במסגרת הליך הבוררות, ובפני כב' הבוררת שמונתה, והשאלה הינה האם במישור הטענות האישיות המועלות כלפי מר אלפסי, חל סעיף הבוררות ומחייב אותו להתדיין יחד עם החברה שבניהולו. אין צורך להיכנס לפרטי הטענות, די לציין שמועלות טרוניות קשות כלפיו, בגין הפרות שונות של ההסכם, שנאמר כי בוצעו על ידו אישית, אודות מצגי שווא שלכאורה הציג, ואף מעשי מרמה והונאה כלפי החברה המבקשת.

עמדתו של משיב 2 הינה, והחברה שבניהולו מצטרפת לאמור, שרק התאגיד מחוייב בהסכם בכלל, ובסעיף הבוררות בפרט, וכי אין הוא כפוף, כלשהו, להוראה זו. ככל שיש עילת תביעה אישית נגדו - יש לתובעו בבית המשפט המוסמך.

כידוע, אף שעל הסכם בוררות להיעשות  בכתב (ראה סעיף 1, הגדרות, בחוק הבוררות), אין הכרח כי הוא יהיה גם חתום על ידי הכפופים לו. הדברים מפורטים, לצד האסמכתות בפסיקה, בספרה של פרופ' ס. אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל",  כרך א', מהדורה 4, עמ' 61-74.

טענות המבקשת, בדבר כפיפות המשיב 2 לתניית הבוררות, אינן מבוססות על חתימה שלו על ההסכם, שהרי, זו אינה מתנוססת עליו, כי אם, מכוחן של קונסטרוקציות שונות, שההלכה הפסוקה, והספרות המשפטית, הכירו בהן, כמקימות כפיפות כזו בנסיבות המתאימות.

כך, למשל, נטען, כי יש הצדקה לביצוע הרמת מסך ההתאגדות ולזיהוי החברה המנוהלת על ידו, איתו אישית, בשל שורה של עובדות ונסיבות שהמבקשת מונה, ובהינתן שככל שהרמת מסך כזו מוצדקת לגופה, אזי יש בה, אכן, להביא להכפפת מנהל או בעל עניין בחברה, לבוררות שלכאורה רק התאגיד מחוייב, הסכמית, להשתתף בה (ראה בספרה הנ"ל של פרופ' אוטולנגי, עמ' 115-118 והאסמכתאות שם).

בענייננו - מצאתי כי אין צורך להיזקק למרבית הטענות והעילות שהמבקשת מפרטת,  כמו העילה שתוארה כעת, וכך גם מתייתר הצורך לנתח את התשובה המפורטת, מטעמו  של המשיב 2, דברים הנוגעים לליבת הסכסוך והמחלוקות לגופן, ושאומנם עשויות היו להיות רלוונטיות גם להכרעה בשאלה אם התקיימו התנאים להרמת מסך, אולם, מטיבן וממהותן, הן שאלות שילובנו ויוכרעו בבוררות עצמה.

הצורך לדון בחלק הארי של הטענות מתייתר, משום שמעיון בהסכם הנדון שבין הצדדים, וכפי שאכן המבקשת טוענת בפני, והדין עימה, השתכנעתי, שמר אלפסי הוא צד ישיר לו, ושחיובים ופעולות אישיים שלו מנויים בו במפורש, ויותר מפעם אחת, ושהצדדים, על פי אומד דעתם העולה מתוכו, התכוונו כי יהיה צד בגדרו, לכל דבר.

נגזר מכך, ודיני תום הלב והדרך המקובלת בקיום התחייבויות חוזיות מחייבים זאת, שהוא כפוף גם לסעיף הבוררות, ואין ניתן לו להישמע בטענה שתביעות אישיות כלפיו, צריכות להתברר בהליך שונה, תוך היזקקות לפניה לבית המשפט,  ויצירת כפל התדיינות, ואף חשש להחלטות סותרות באותם עניינים ממש.

כך, סעיף 6.2 של ההסכם מדבר על כך ש"משה" (אין מחלוקת שהכוונה למשיב 2), יעבור עם נציגי התובעת בין לקוחות המוקד ויחתים אותם על הסכמים חדשים, סעיף 6.5 מחייב אותו ללוות את המבקשת בעסק "הממוזג" שיווצר לאחר ההסכם, למשך 6 חודשים, ולתת שירות שוטף ללקוחות, סעיף 6.6. מסדיר את זכותו של המשיב 2 להוסיף ולבצע התקנות באופן פרטי, במקביל לשירותים הניתנים על ידי המבקשת.

בסעיף 7.5 שעניינו היחסים בין המבקשת לעובדים שקיבלו משכורתם מהמשיבה 1, לאחר המיזוג, נאמר, כי כל התנאים הסוציאליים והפיצויים המגיעים להם יהיו באחריות המשיבה 1 "ו/או משה".

בדומה - סעיפים נוספים מאזכרים את "משה" ואת זכויותיו/חובותיו במישורים שונים.

סעיף הבוררות אינו מצמצם עצמו למחלוקות שבין שתי החברות, ולהיפך, לשונו רחבה וגורפת, והוא ישים ביחס ל"כל דבר ועניין הקשור לביצועו או פירושו של הסכם זה". המשיב 2 שההסכם מקים לו, אישית, זכויות וחובות שונים, מנוע מלטעון כנגד החלתו של סעיף הבוררות על טענות המופנות כלפיו מכוחו של אותו הסכם.